How our emotions and body are vital for abstract thought – סקירת הרצאתה של ד"ר אנה סברדליק


ד"ר אנה סברדליק, פסיכיאטרית, מחברת הספר:

(How our Emotions and Bodies Are Vital for Abstract Thought: Perfect Mathematics for Imperfect Minds (Routledge, 2018,

וחברת הפורום לנוירופסיכואנליזה, הרצתה ביום העיון בנושא המודעות, על הקשר של המתמטיקה למוח ולגוף האנושי.

סברדליק פתחה בשאלה מעוררת מחשבה – האם המתמטיקה היא המצאה או גילוי?

המתמטיקה היא תחום מדעי ייחודי. המתמטיקה מדויקת ונצחית. בשונה מתחומי מדע אחרים, היא אינה משתנה לאורך השנים. הוכחה שהושגה פעם אחת, נשארת לעד. מתמטיקה מנסחת את חוקי הבסיס לכל המדעים האחרים. בנוסף, המתמטיקה מקדימה גילויים מדעיים שונים. היא משערת אותם לפעמים עשרות ואף מאות שנים לפני שהם מתגלים בשדה המדעי האמפירי.
יש משהו מפתיע אם כי בכך שהמתמטיקה, שהיא מדע תיאורטי ולא מדע אמפירי, כלומר, אינה נסמכת על איסוף ממצאים, היא מדויקת יותר מהמדע האמפירי. כיצד זה יתכן?
גדל (Goedel) fcr קבע כי המתמטיקה אינה לוגית. למעשה המתמטיקה היא אנלוגית. היא מבוססת על דימיון בין דברים. יצירת האנלוגיות היא בדרך כלל לא מודעת. הרבה מהרעיונות המתמטיים הם אינטואיטיביים. כלומר, המודלים המתמטיים-מדעיים שלנו אינם לוגיים אלא אנלוגיים. Lakoff ו- Nunez בספרם על מקורותיה של המתמטיקה ב – mind האנושי מדגימים עד כמה מתמטיקה עשירה באנלוגיות.
בהרצאתה דברה סברדליק על שני תחומי חישה שלרשות ה – mind האנושי: האקסטרוספציה – החושים שדוגמים את הסביבה, והמידע שלהם מעובד בקורטקס, והאינטרוספקציה – התחושות הפנים גופיות, הויסרליות, המקושרות גם לחוויה הריגשית, ומעובדות במבני מוח עמוקים יותר.
התבוננות בתהליכים המייצרים את האקסטרוספציה, החל מעיבוד המידע החושי בעמודות הקורטיקליות ועד לזיכרון העבודה, המצומצם בהיקפו ודורש אופרציות של צמצום מידע ומיצועו, מעידה על חוסר הדיוק של המידע האקסטרוצפטיבי.
התהליכים האינטרוספקטיביים, הם ברזולוציה נמוכה בהשוואה לתהליכים האקסטרוספטיביים, אבל הם מאפשרים תחושה של "נכונות", הם מאפשרים זיהוי של דברים.
בכדי לייצר אנלוגיות מדויקות, ה – mind נסמך הן על תהליכים אקסטרוצפטיביים והן על תהליכים אינטרוספקטיביים. וכך, כשאנו רואים תמונה של הילד שלנו, המאפיינים החושיים האקסטרוספטיביים, והמאפיינים האינטרוספטיביים של המוכרות והרגש, מתחברים לכדי זיהוי. ישנן תסמונות נוירולוגיות שפוגעות באינטגרציה זו, ומייצרות חוויות מפוצלות, למשל, מטופלים עם פרוסופאגנוזיה, אצלם יש פגיעה קורטיקלית שלא מאפשרת להם לזהות פנים, אך התגובה הריגשית שלהם מעידה על זיהוי של פנים מוכרות. דוגמא אחרת לכך היא אצל מטופלים הסבלים מתסמונת קפגרה (Capgras Syndrome, Imposter syndrome). אצלם הקשרים בין הסיגנלים של המערכת הלימבית, המערכת הריגשית-ויסרלית, אינם מחוברים לאיזורי הזיהוי של הקורטקס. כך, הם אינם מרגישים שהדמויות המזוהות מוכרות. הדמויות הללו אינן מעוררות תגובה ריגשית, ולכן הם יטענו שמדובר בכפילים של הדמויות המוכרות להם.

מסקנתה של סברדליק היא כי מתמטיקה מדויקת משום שבשונה ממדעים אמפיריים, הנסמכים על האקסטרוספציה, ולא על האינטגרציה של האקסטרוספציה עם האינטרוספקציה, המתמטיקה התיאורטית היא רק אינטרוספקטיבית. וכך, מדעים אמפיריים הם משתנים ונתונים לטעות, בעוד המתמטיקה היא אוניברסאלית ובלתי משנה. מתמטיקה אינה עושה שימוש באקסטרוספציה. ולכן, הציר החיצוני, המטעה ומשלה במהותו, אינו מפריע, והפיתרון מדוייק יותר.

הסקירה נכתבה ע"י ד"ר הדס מור-אופק


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *