מילות פתיחה ופרידה


בחיים נשזרים התחלה וסוף, התרגשות של לידה וצער על מוות. בבניית הבית הוירטואלי לפורום שלנו, הפורום לנוירופסיכואנליזה, כרוכים זה בזה ההתרגשות והחדווה על החידוש ועל יצירת המקום לביטוי ולמפגש, עם רגשות של צער ואובדן עם לכתו של פרופ' יאק פאנקספ, אחד מעמודי התווך של החברה הנוירופסיכואנליטית הבינלאומית, ואדם שהשפיע רבות על מרחב החשיבה שלנו בפורום.
פרופסור פאנקספ החל את דרכו בלימודי הנדסה, אולם מאחר ועבד בבית חולים פסיכיאטרי וראה סבל אנושי, החליט להקדיש את חייו ללימוד תחום זה. כאשר הוצג בפורומים שונים כונה בחיבה מדגדג החולדות (The Rat tickler) זאת בשל גילוייו בתחום במשחק בחיות בהם הראה שמשחק בין חולדות משמש להנאה שמתבטאת בצפצופים אשר הוא זיהה כמקבילה אצל חולדות לצחקוק. למרות שמחקריו עסקו ברצינות רבה בתחומי חקר הרגשות היה לו תמיד מקום מיוחד ללימוד התפישה החדשנית הזו.
פאנקספ היה חוקר פורה ויצירתי, וממצאיו הצביעו על קיומם של 7 מסלולים מוחיים-עצביים מובחנים למצבים רגשיים התנהגותיים בסיסיים בקרב יונקים, ובני האדם בתוכם:
SEEKING
RAGE
FEAR
LUST
CARE
PANIC/GRIEF
PLAY.
מבין מסלולים עצביים אלו נרצה להתמקד ב PLAY. מנגנון ריגשי-התנהגותי המשותף לבני האדם ולבעלי חיים רבים. פאנקספ ראה במשחק מנגנון חיוני לחיים. רבים ממחקריו התמקדו בהשפעות המיטיבות של משחק על בעלי החיים, מהן ניתן ללמוד על משמעות המשחק בבני האדם. המשחק הוא כל כך חיוני לחיים, עד כדי כך שהוא זוכה לחיווט ייחודי במוח. בזמן משחק ניתן להתרשם מפעילות מוחית של אזורים רבים ומגוונים – החל באזורים פרה-קורטיקליים "אזורים גבוהים", הקשורים ליכולת החשיבה וליכולת לעיכוב תגובות, דרך אזורים האחראים על הפעלת רגשות ועד לאזורים הפרימיטיביים ביותר במוח. כלומר בעת שאנו שרויים במשחק, במיוחד במשחק חברתי, מתפתחות רשתות מוחיות בצורה אינטגרטיבית ומוגברת, וישנה גם הפרשה מוגברת של חומרים מעודדי צמיחה סינפטית במוח (Panksepp & Biven, 2012).
התבוננות פסיכואנליטית על מרחב המשחק, רואה בפעולה זו תהליך מנטלי המאפשר לחוות את החוויה, לחוות חיות. פרט למשחק, מרחב זה כולל בתוכו את שלל המצבים המנטליים בהם האדם יכול לשהות בתוך החוויה הרגשית, בין אם באופן מודע ומכוון ובין אם באופן לא מודע. בין מצבים אלו ניתן למנות את החלום ואת יצירת האומנות. המרחב המשחקי הוא המקום בו אנו חיים ולא רק שורדים, במילותיו של וויניקוט, אשר חלק גדול מעבודתו הקלינית והתאורטית התמקד בשאלה איך לחיות. הוא הדגיש את ההבדל בין שרידה לבין חיים. שרידה היא אוסף הפעולות שאנו מבצעים כדי לאפשר את המשכיות תהליכי החיים הביולוגיים של האורגניזם. אין עמה התעלות, התפעמות, חווית משמעות ואנושיות. לעומת ההישרדות, החיים מורגשים ברגעים בהם יש תחושה של קיום שהוא מעבר לתהליכים הביולוגיים, ברגעים של התחברות לרגש – בין אם זו שמחה או התעלות ובין אם זה צער וגעגוע.
ההבנה שמשחק, PLAY, הוא מנגנון בסיסי במוח, בו מתרחש תהליך אחד בעל שני פנים: פן מנטלי-חוויתי בו ניתן לילד ולמבוגר המשחקים והיוצרים להמחיז תכנים רגשיים רלוונטיים ולהעניק להם פיתרונות שונים בסביבה בטוחה, ועל ידי כך הרחבה של טווח החיות, ופן נוירולוגי, בו הפעילות המשחקית מעודדת יצירה של רשתות מוחיות אינטגרטיביות והפרשת חומרים מזינים להתפתחות המוח, היא תרומה משמעותית של יאק פאנקספ לעולם הפסיכותרפיה בפרט, ולעולם בכלל. יאק השמיע קול ברור ומשכנע בדבר חשיבות יצירת זמן ומקום למשחק במערכות החינוך, ובדבר ההכרה בתרומתו של המשחק לרווחה נפשית ולהפחתה של סימפטומים התנהגותיים שונים, כדוגמת היפראקטיביות והפרעות התנהגות.
במובן זה, יאק היווה קול מעורר השראה בעולם הנוירופסיכואנליטי, בו הוא שיחק ויצר.
באתר שלנו, אנחנו מקווים להמשיך את דרכך יאק ביצירה ובמשחק, שיאפשרו התפתחות של מחשבות, דיאלוגים, רעיונות ומרחבים. ובתוך לידתו של מרחב חדש זה, נעבד ונחווה את השמחה שבהתחדשות ואת צער הפרידה ממך יאק.
יהי זיכרך ברוך.

מאת הדס מור-אופק ורפי לוי

סרטון קצר המציג את פרופסור פאנקספ ומערכת הPlay:


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *